It might get loud

עוד סרט תעודה. הפעם ג'ק וויט (white stripes), ג'ימי פייג' (לד זפלין) ו-the edge (מ-U2) מדברים על גיטרות.

מוויט אני לא ממש מתלהב: לא מהמוזיקה ולא מהדאווין.

ציפיתי הרבה מהסרט – לאור הנגנים האחרים. בפועל, הסרט הוא בסגנון "ג'ק וויט מארח". ג'ק וויט במרכז ואילו השמות האחרים נדחקו הצידה. 70% זמן מסך לוויט, 30% לכל השאר. כנראה שהאינטואיציה שלי על ג'ק וויט היתה נכונה.

הרי, אם הצלחת להביא נגנים כ"כ טובים כמו פייג' ואדג', תן להם לדבר, שב בצד, תלמד ינוקא! עצם העובדה שהם מופיעים בסרט לצידך, זה עושה מספיק כבוד. כנראה שזו לא מספיק לוויט.

סרט נחמד, יותר מידי ג'ק וויט, פחות מידי השאר. כששלוש דורות של גיטריסטים נפגשים, והכי צעיר קופץ בראש.

חבל. דווקא הסרט עושה חשק לשמוע את השאר מדברים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: