חיבור כבלים ב-150 ש"ח

מה לא עושים, רק בשביל שהלקוחות לא יתנתקו לך (ואפילו התגובות מצחיקות!). פלא שכולם מאיימים בניתוק רק בשביל להוריד את העלויות?

סרטונים מ-liveleak

מפולת שלגים וחילוץ – מגוף ראשון

All the single babies

טיל spike

דרך אכזרית להפחיד את בת הזוג

קנו לעצמכם מתנה לחג

עשרה דיסקים פחות מוכרים אך יותר אהובים. הנה כמה דוגמאות, מוכרות יותר, מוכרות פחות, מתוך כל דיסק:

עמיר לב – עמיר לב

מיקה קרני – מיקה קרני

מופע הארנבות של ד"ר קספר – הדיסק השני

נקמת הטרקטור – מטבח אקוסטי

גידי גוב – דיסק ראשון

סיוון שביט – באור הכחול האפור הזה

ג'נגו – מרחק של מטר

תערובת אסקוט – תערובת אסקוט

פוליאנה פרנק – אין לבחור

רוקפור – האיש שראה הכל

תשקיעו בעצמכם!

Left for dead – גרסת הטלטביז

וזה מה שקורה כשדביל מגלה שאפשר להחליף את הדמויות במשחק

פסקול חדש ל-HL2

זה מה שקורה כשדביל מגלה שניתן להחליף את קבצי הקול של המשחק. מזכיר לי גרסה עברית עתיקה ל-warcraft2….

Vodpod videos no longer available.

more about "פסקול חדש ל-HL2", posted with vodpod

XBOX RRoD

הרבה אנשים מגיעים לבלוג כאשר הם מחפשים "xbox rrod" (לא עלינו, חמסה, חמסה, לירוק על עץ).

כדי לעזור, הנה לינק רלוונטי שמסביר את נורות החיווי והיסטוריה כללית (wiki), ועוד לינק רלוונטי שמסביר את קודי השגיאה והצעות לפתרון.

ובקיצור (ללחוץ כדי להגדיל):

אגב, עוד קישור מעניין: נורות החיווי על ספק הכוח

ג'ספר. אני צריך להוסיף עוד?

generation kill

את generation kill ראיתי לסירוגין ב-yes. לאחרונה סיימתי לראות את הסדרה כולה בצורה מסודרת. מדובר במיני סדרה מעולה מבית היוצר של HBO. הסדרה מבוססת על רב מכר של embedded reporter (כתב שמצטרפת לכוחות לוחמים וחי איתם את המלחמה) בתחילת מלחמת עיראק השניה.

הסדרה מדברת על הצד האפור (או השחור?) של המלחמה, שבה, תחת המטרה הכללית, המניע העיקרי הוא אמביציה אישית ופוליטיקה אירגונית.

לאור השירות בשטחים, אני תמיד אוהב סרטי מלחמה שנוגעים בחלק האפור ובדילמות. תמיד מרענן ומעודד לראות קולנוע אמריקאי מטפל בזה.

7 פרקים בני שעה כל אחד – המלצה טובה ליום כיפור.

Storm on Lake Michigan

Vodpod videos no longer available.

more about "Storm on Lake Michigan", posted with vodpod

אני מקווה שלא בשלשות

לא מזמן קיבלתי מכתב מ"מניב" – חברת המים של ראשל"צ, שעפ"י החוק, אני צריך לדווח להם כמה אנשים גרים בבית, כדי שיוכלו לבדוק אם יש לי חריגה של מים. זה פשוט הרתיח אותי, שהממשלה שלנו, זו שדאגה להביא קרחון מתורכיה, ולבנות עשרות מפעלי התפלה, דורשת שאני אדווח לחברה מסחרית, פרטית, כמה אנשים גרים בבית שלי.

המכסה לאדם היא 10 קו"ב. אם אני לא מדווח, הם יוצאים מתוך נקודת הנחה שיש רק דייר אחד. כיוון שאני לא נפגע מהחוק הזה, אני החלטתי לזרוק באלגנטיות את ההודעה הממשלתית הזו.

השבוע הגיע הארנונה. 38 קו"ב מים לאדם אחד (צריך להיות 10).

לפני חודש החלה נזילה מהניאגרה. לאור הנזילה בחשבון העו"ש דחיתי את התיקון וזה חזר אלי כמו בומרנג.

ביום שלישי הזמנתי אינסטלטור. הוא פירק את הניאגרה הישנה ושם חדשה. הוא ניסה לחבר את הניאגרה לצינור הישן, אבל הוא לא התאים. אז הוא ניסה לפרק את הצינור והוא לא הצליח (בית בן 60 שנה), אז הוא ניסר את הצינור. הוא חיבר את הניאגרה וזו דלפה. אז הוא שם מתאם – וזה דלף. אז הוא החליף את הצינור שמחובר לקיר. מדובר בתהליך מסוכן, לאור הצנרת החלודה שיש לי בבית. הצינור פשוט יכול להתפורר לו בידיים ואז אני אאלץ לשבור גם קירות.

הוא החליף במאמץ רב את הצינור. לצינור שלום.

למחרת בבוקר, היתה נזילה מהצינור (שהוחלף) והניאגרה נזלה מעט.

ביקור שני – מהדקים את הצינור ומחליפים את המנגנון של הניאגרה החדשה.

מינוס 700 ש"ח פלוס מע"מ, מינוס חשבונית, "אני הבעלבית" (יש תעריף שונה אם אתה משכיר את הדירה).

יום שישי. יושבים ומסיימים לראות סרט ואז הפסקת חשמל. אצל השכנה יש חשמל. הולך לארון חשמל וכל הפקקים למעלה. מוריד את המכסה ומגלה שהמפסק הראשי וממסר הפחת  מפוחמים (יש!!!).  אני מחליט שעשיתי מספיק נזק והולך לישון. בלי חשמל.

למחרת אני מוותר על האימון שתכננתי ומזמין חשמלאי. להחליף את המפוחמים: 700 ש"ח (ביקור + חלקים), כדי להחליף את שאר המפסקים אני אשלם 500 ש"ח (6 ב-500 – "זול!").

מינוס 1200 ש"ח, כולל מע"מ, מינוס חשבונית, "אני הבעלבית!"

נוסיף לזה 3 חתונות,  פלוס בריתה אחת, מינוס 1050 ש"ח, ואני נאלץ לדחות את ביטול ה-yes (מינוס 400 ש"ח קנס, מינוס 800 ש"ח של שני ממירים).

אני מקווה שהחודש צרות לא יבואו בשלשות. רק בלשלשות…

לונדון – שבת וראשון

טוב, הגיע הזמן לסכם את הטיול ללונדון ולכתוב על הימים האחרונים. שאיפשהו, אני אזכור מה עשיתי בטיול האחרון.

שבת

בשבת הלכתי ל-camden market. מקום פשוט מגניב. שוק צעיר ותוסס (מילה נוראית: "תוסס"), עם שמטס ודברים מגניבים, אוכל רחוב ובגדים זולים, תיירים וגוטים, תעלה עם lock לאיזון מפלס המים… בקיצור, גם אם לא קונים, עדיין מעניין להסתובב שם. by far המקום הכי צבעוני שהייתי בו בלונדון.

נהייתי רעב ונזכרתי בגורדון רמזי. עיון נוסף ב-lonely planet מגלה שיש להזמין בדיוק חודשיים מראש מקום, וההזמנות מלאות כבר בשעה 12 בצהריים. תוכנית ב'. לא רחוק משם יש את masala zone, עליו המליץ ה-lonely planet. אוכל הודי, תפריט בהודית.

אני מזמין מלצר ומבקש ממנו מנה מייצגת, ששם ניתן לטעום ממגוון המאכלים שהמסעדה מציעה. ההודי הציע לי לבחור thali – מעין מגש כסף (של חדר אוכל כזה) עם צלוחיות שיש בהם סלטים וקארי. נחמד.

אני ממשיך במעלה הרחוב ומגיע ל-regent park. סימנים ראשונים של גן חיות (ריח ושילוט), ממנו אני מתחמק באלגנטיות. לא יודע, גן חיות משעמם אותי וגורם לי לעצבות (חיות, כלובים, אתם יודעים…). הרושם הכללי מהפארק הוא שהוא מטופח, בהשוואה להייד פארק המפורסם. אני יושב וממשיך לקרוא את הספר שלי, לצד אגם, עם ברווזים, ובעלי כלבים שזורקים לכלבים כדורים לתוך המים. את הכדורים הם זורקים באמצעות מקל כזה, איתו אפשר להגיע למרחק רב. בעלי הכלבים זורקים את הכדורים למים והכלבים שוחים.

נהיה ערב, ובדרך חזרה אני עוצר שוב ב-camden market. ליד התעלה יש hi shushi. נראה קצת פלצני אבל אני נכנס בכ"ז. מקומות הישיבה מוזרים: הרצפה מוגבהת, וחתכו מקום לרגליים, השולחן מוגבה קצת יותר מהרצפה, ככה שאתה יושב רגיל לחלוטין, על הרצפה. אולי זה רעיון חכם, ככה שלא צריך לשבת מזרחית, ואולי הרעיון מגניב, בתור גימיק, אבל השפגט שצריך לעשות כדי לשבת, לא מגניב בכלל. גם לדבר עם המלצריות מלמטה, לא מגניב בכלל. אחרי 7.5 פאונד פחות, ואחרי מנת סושי קטנה שטעמה ממוצע, התחפפתי משם. לא מגניב בכלל.

חוזרים לפאב ליד המלון ושומעים להקת רוק חובבנית ורועשת.

ראשון

את היום התחלתי בביקור ב-st. paul's cathedral. חברים. עזבו אתכם מה-westminister. ככה כנסיה אמורה להיראות. ענקית, מפוארת ומרשימה במיוחד. הגלגול הראשון של הכנסיה החל ב-600 לספירה, עוד בתקופה הרומית. חבל שהיה יום ראשון ובגלל המיסה התנועה הייתה מוגבלת. שווה ביקור – בטירוף (רק לא ביום ראשון).

לא רחוק משם יש את מוזיאון לונדון. מיד בכניסה למוזיאון יש מתחם גדול שעוסק בשריפה הגדולה של לונדון (הרוגים, 2/3 מהעיר נשרף…) – מאוד מעניין. החלק הזה של המוזיאון גילה לי ששני המקצועות המגעילים בעולם היו קיימים לפני 400 שנה: עורכי דין וסוכני ביטוח.

מסתבר שאחרי השריפה, אזרחים קנו ביטוח לבתים שלהם. כדי לסמן את הבתים המבוטחים, חברות הביטוח היו תולות על משקופי הדלת חותמים מברזל, כל צורה של חותם סימנה את חברת ביטוח אחרת. בשרידי העיר נמצאו החותמים האלה:

לגבי עורכי דין – חיפשו את מי שהצית את השריפה, ומצאו שאיזה צרפתי אחד (חחחח…) התחיל את השריפה. הצרפתי הוצא להורג, (לא משנה שאח"כ התגלה שהוא הגיע ללונדון רק אחרי השריפה) וכולם שמחו. בדיעבד הסתבר שדליקה במאפיה החלה את השריפה.

בהמשך המוזיאון יש מתחמים עבור תקופות שונות בהיסטוריה (לא ידעתי שהעיר הוקמה לפני 2000 שנה). התצוגה נגמרת בימי הביניים: מסתבר שהמוזיאון צעיר, ולא בנוי עד סופו.

אגב, עוד מקום מגניב בתערוכה הוא תצוגה שבה מראים את התקופה בה אנגליה ביצעה מעבר מהכנסיה הקתולית לכנסיה הפרוטסטנטית. מסתבר שברוח המעבר בין הכנסיות והכעס הכללי, אזרחים היו מפרקים כנסיות קתוליות ומשתמשים בחומרי הבניה לצרכים אחרים. התערוכה מציגה חלקים ממבנים אזרחיים חלוטין, שסימנים ברורים של קדושה נעוצים בהם. די מצחיק.

רעב.

חיפשתי מסעדה קצת יותר "שווה". ה-lonely planet ממליץ על smiths of smithfield. מסעדה בת 3 קומות. הקומה הראשונה היא רסטו-באר מפוצץ, אז עליתי לשניה. אכלתי שם גזר צלוי, עם צלי לבן ברסק תפוחים. הגזר היה לא משהו, אבל הצלי…. אוי הצלי…. היה פשוט מופלא.

חוזרים למלון לעשות checkout, בעלי המלון היו אדיבים מאוד והסכימו לשמור לי על המזוודות.

יש לי זמן לשרוף ואין לי כוח עוד לטייל. אני הולך לסרט. מה יש? רובוטריקים2. מסתבר שאת המקומות הטובים מוכרים ככרטיסי פרמיום. אני קונה כרטיסים רגילים (ולא מצטער, אגב). מה אומר ומה אגיד. זוועת עולם (סליחה חבצואל). אם לא היה לי זמן לשרוף, סביר להניח שזה הסרט הראשון אותו הייתי עוזב באמצע.

אני חוזר למלון, לוקח את המזוודות והארגז (תופים? זוכרים?) ומגלה שאין לי כוח להסתובב עם זה ב-tube. אני עוצר מונית, ונוסע.

בדרך נהג המונית מספר לי שיש שני רמות של מוניות בלונדון: "השחורות" והשאר. עבור נהיגה בשחורות צריך ללמוד 3 שנים. נהג המונית שלי, לא יכל לממן את הקורס (אסור לעבוד בשום דבר בזמן הקורס) ולכן הוא נחשב מונית "רגילה". מה ההבדל? רק מוניות שחורות יכולות לאסוף נוסעים מהרחוב, מוניות רגילות יכולות לאסוף נוסעים שהזמינו אותם מראש. בסוגריים, הוא מספר לי, שמוניות שחורות גובות יותר (בד"כ) ושהם נוטות "לטייל" יותר עם תיירים (נשמע לי מוכר…).

אני מגיע לשדה התעופה קרוב לזמן הטיסה וממתין בתור ארוך וחרדי למדי.

אני מגיע למכונת השיקוף והבודקת הבטחונית שואלת אם יש לי שם מכשירים אלקטרונים. אני עונה "כן".

היא שואלת אם מישהו אחר ארז את הארגז, אני עונה "כן" (קניתי פאקינג מוצר חדש).

הבודקת מתחילה להראות סימני חרדה. "מי ארז לך?", אני עונה "החנות?".

היא ממשיכה: "והם ידעו שאתה ישראלי?", אני עונה "כן, בדקתי בארץ שיש להם במלאי".

"והם ידעו שאתה מגיע" היא שואלת, ואני עונה "כן, כדי לוודא שהם פתוחים!".

בשלב הזה אני מבחין בזיעה קרה על מצחה החמוד. אני מוסיף: "אבל פתחתי וראיתי שכל מה שקניתי נמצא".

"אה! אז הכל בסדר, תמשיך!" הבודקת (ואני) נושמים לרווחה

אני יוצא מהבידוק הבטחוני ומגלה שלא אוכל לקבל החזר מע"מ. מסתבר שכדי לקבל החזר מע"מ אני צריך להציג את החבילה שאני מוציא מהארץ. בעסה.

ממשיכים לטרמינל הרחוק ביותר האפשרי (מטעמי ביטחון כמובן). אני עוקף בדרגנועים זוג ישראלי שנזכר בבעטה שיש להיצמד לימין. לא שזה הפריע להם להידחף בתור בכניסה למטוס. אני מודה, גם אני נדחפתי לסיים את היום הזה.

תם ונשלם הטיול ללונדון (והפוסט הארוך הזה)