לונדון – יום שישי

אני חייב להתוודות. ברשומה האחרונה לא הייתי הוגן. לאורך כל ה-shit שהיה מפורסם בעיתונים, העיתונות הבריטית הייתה עוסקה בשני נושאים. הם אמנם היו ברקע (לאור מותו של מייקל ג'קסון), אבל היה דיבור על אותם שני נושאים לאורך כל השהות שלי בלונדון.

נושא ראשון שעסקו בו היה התקציב שניתן ל"חברי הכנסת" הבריטים. מסתבר שהעיתונות מצאה וגילתה שמספר חברי כנסת עשו שימוש לרעה בתקציב האישי שלהם. הייתה אחת שניצלה את התקציב שלה וקנתה לעצמה בית. שוב, לא מהמשכורת שלה, אלה מתקציב ההוצאות/המשרד שלה. חלק מהח"כים החזירו את הכסף, חלקם אולצו להתפטר. מסתבר שבשבוע שהייתי החלה להתגבש הצעה שבה חלוקת התקציב האישי תתבצע באישור ובפיקוח ועדה חוץ-פרלמנטרית. הלוואי עלינו. אני משער שזה יגיע כאשר תתפוצץ שערוריה כזו אצלנו. אני מקווה.

נושא שני שעסקו בו הוא בחירת "דובר הפרלמנט", שזה בעצם מקביל מבחינה מסוימת ל"יו"ר הכנסת". רק ששם, יש לתפקיד הרבה יותר שיניים. בסמכותו להגביל את הח"כים, לפטר אותם ולהשעות אותם. כמו כן, עליו להישבע להיות נטרלי, החל מקבלת התפקיד.

בשבוע שהייתי, נבחר דובר הפרלמנט בתרגיל פוליטי מצחיק ביותר. הקואליציה בבית החליטה לבחור ח"כ מהאופוזיציה, אחד שהאופוזיציה הכי שונאת. רק בשביל לעצבן אותם. תארו לעצמכם שהליכוד בוחר ליו"ר הכנסת את מופז, רק בשביל לעצבן את ליבני (השניים הרי לא ממש אוהבים אחד את השני). מהדורות החדשות לא הפסיקו לדווח כי האופוזיציה רוקמת מהלך להדיח את דובר הפרלמנט החדש, אפילו שהוא הגיע משורותיהם.

חזרה לטיול

אז מה היה לנו היום? הפעם עשיתי check-in / check-out אמיתי. עזבתי את המלון שהעבודה מימנה לי ועברתי למלון החדש. מלון קטן, חמוד, וזול. בדרך מה-tube, עברתי דרך גלעד מאולתר בפינת הרחוב. על הגלעד הייתה תלויה חולצה שעליה היה רשום "teens dont kill teens" (בנוסח יהודי לא מפנה יהודי). מסתבר שהדרך מה-tube למלון עובר דרך ה-slums. למרות זאת, אני לא חושש.

בדרך למלון אני חוטף דז'ה-וו. הרחובות נראים לי מוכרים. האסימון נופל כשאני מגלה שאני מזהה את הרחובות מ-google maps. פשוט מדהים ה-street view שלהם. שיעורי הבית שעשיתי בארץ השתלמו.

אני מתארגן ויוצא מהמלון החדש. בדרך אני עוצר לקנות fish and chips. אח שלי אמר לי ללכת לקנות מהמקום הכי ג'יף, כי שם הכי טעים. (ראה ערך שווארמת "שמש", ,עלי קרוואן" ושות'). למרבה האכזבה שמו לי את זה בחמגשית. לא ממש אוכל רחוב, כשההגשה היא בחמגשית. פיתה הרבה יותר פרקטית 🙂 הלכתי לגן משחקים ליד, ישבתי ואכלתי: צפוי, נחמד, קצת דביק, יותר מידי צ'יפס. בריטית חמודה עברה לידי והתפעלה בקול רם מהריח. נחמד.

היום יש לי משימה. לקנות את ה-drum-rocker. מערכת תופים אלקטרונית שאפשר לחבר אותה ל-xbox360 החדש שלי (במקום השיט הרגיל שמוכרים). זה אולי המקום להתוודות: כן, אני מתופף. כן, אני מכור ל-rockband2.

מחיפוש מקדים באינטרנט, אני מוצא שהמקום הקרוב ביותר לקנות את המערכת הוא עיירה קטנה בשם tunbridge-wells, שעה נסיעה (ברכבת), דרומית ללונדון. בקלי קלות אני מגיע למקום, קונה, וחוטף שבץ מגודל החבילה. איך לעזאזל אני סוחב את זה לארץ? איך לעזאזל אני מביא את זה חזרה ללונדון? המוכר עוזר לי לאלתר ידיות ואני יוצא החוצה. מוניות אין. רק אחרי 20 דקות עוברת מונית. אני עוצר אותה ונהג מונית חביב, צעיר, ומצחיק בטרוף מסיע אותי לתחנת הרכבת. אני יורד בלונדון ועוצר מונית שחורה. 20 פאונד פחות ואני במלון. אני יוצא החוצה כדי לחפש חנות כלי כתיבה, שם אני אוכל לשפצר את שתי הקופסאות למשהו שאני יכול להתמודד איתו, ולסחוב איתי בדרך לשדה התעופה ביום ראשון. אחרי הרבה חיפושים, אני מגלה שאין יותר מידי חנויות כלי כתיבה. למען האמת, אני לא מצאתי. מסתבר שקיוסקים מוכרים כלי כתיבה (עטיפות, מחברות, חבלים לאריזה וכו'). קונים, וחוזרים למלון ומתחילים לשפצר. התוצאה הסופית סבירה, חזקה, וניתן להסתובב איתה שעתיים, עד לטיסה.

IMG_2641

נשאר זמן, מה עושים? ליד המלון יש פאב עם הופעות חיות. אני נכנס מזמין את ה-ale היומי ומתיישב. להקת רוק הזויה עם רקדנית סטפס מתחילים לנגן. באמצע ההופעה אני מחליט שזה מספיק והולך למלון. ערוץ virgin (אחלה ערוץ!) משדר את מיטב הפרקים של star-trek וזה תירוץ מספיק טוב לשבת במלון, לנוח ולצפות קצת בטלוויזיה בריטית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: