לונדון – יום שני

היום הולכים לעבודה. נוסעים על קו פיקדילי, יחד איתי נוסעים אנשים רגילים. כאשר מחליפים לקו jubilee, שנוסע לdocklands (שם נמצא מרכז עסקי גדול), אני מוצא את עצמי מוקף בחליפות.

פתאום נוחתת ההבנה כמה התחברה הישראלית בארץ חובבנית:

  1. תקשורת – אתה מופצץ במידע: התחנה הבאה היא… התחנה הסופית היא… כדי לנסוע לתחנה שלך לך למסוף הימני… בתחנה הבאה ניתן לעבור מקו לקו… גם נהג הקטר מדבר: "אנחנו מתעכבים רגע", "אני סוגר את הדלתות", "mind the gap". בכל קרון יש מפות של כל הקווים, בכל קרון יש פירוט של המסלול וכל התחנות. בכל כניסה לתחנה יש 5 דיילים שנועדו לסייע – איפה יש דיילים פה בארץ?
  2. תדירות – התדירות של ה-tube מדהימה! רכבת נוסעת, רכבת מגיעה. כל הרכבות עמוסות כמו קו 5 בבוקר.
  3. נוחות – מושבים נוחים, ריפודים על הקירות לאלו שעומדים – ככה שאפשר לעשות "חצי ישיבה".
  4. קנסות – לחצת על עצירת החירום (מה שיגרום לנהג לעצור בתחנה הבאה) – 50 פאונד. לחצת על אזעקת החירום בתחנה – 1000 פאונד. ניסית לגנוב תחנה? 250 פאונד.
  5. כרטיסים – יש אוטומטים, ברורים, עם touch-screen. יש גם דוכנים למכירת כרטיסים. כרטיס נמכר לפי יעד (הלוך, הלוך-חזור) או איזור. ברגע שקנית כרטיס לאיזור מסוים, אתה יכול להשתמש ב-tube, DLR (רכבת עילית) או אוטובוס. לא צריך לקנות כרטיס לכל קו בנפרד. בנוסף, יש oyster: כרטיס מגנטי שמטעינים בכסף, מחתימים כניסה, מחתימים יציאה והוא כבר מתחשבן איתך – גם מחירי הנסיעה מוזלים.
  6. תנועה בתחנה – דרגנועים, מעליות או מדרגות. צריך להיצמד לימין. מי שממהר, עולה/יורד בנתיב הימני בדרגנוע.

עוד משהו שמכה בך, זה הנימוס. אני עומד בראש גרם מדרגות ומחכה שזרם של אנשים שעולה במדרגות ייפסק. האחרון שעולה מתנצל בפני על שחיכיתי. זה לא שהאנשים אדיבים יותר, או סבלנים יותר, מעבר לציפוי הנימוס הדק, עדיין יש אנשים נחמדים יותר או נחמדים פחות. הם פשוט מודעים יותר לסביבה שלהם, רגישים יותר לזולת.

IMG_2544

כשמגיעים לעבודה בתשע וחצי, מגלים שאת כלי העבודה ארזו בתוך ארגז עץ. מלכוד 22: איך פותחים את הארגז כאשר הכלים לפתוח את הארגז סגורים בתוכו. משנוררים מברג, עושים פתח לחלץ את הכלים וממשיכים לבד. בשלב הזה נשברת המברגה ששלחנו, ובלית ברירה הולכים לחפש חנות לכלי עבודה. בהזדמנות זו, כשאני רוכש מברג פשוט, ישן וטוב, החלטתי לקנות נעליים חדשות. עם כל הכבוד ל-ALDO, הבולגרי שייצר את הנעליים לא חשב על אנשים שצריכים לעמוד שעות בתוכם. עוד שעה מתבזבזת ויוצאים מהעבודה בשעה 8 בערב. לוגיסטיקה של היום הראשון.

מחוץ למשרד אני נכנס לפאב.

IMG_2557

מסביב לפאב, על אדן החלון שעונים אנשים שרוצים לעשן עם הבירה – אין כניסה למעשנים. אבל! בתוך הפאב מותר להכניס כלבים 🙂 בריטי נחמד ממליץ על Ale בשם young, ויושבים לראות קצת כדורגל בפאב. תוך כדי המשחק אני מתבונן בתמונות שתלויות. הפאב (והמשרד) נמצא ב-dockland, איפה שה-thames מתעקל. מעבר לתמונות נמל מתחילת המאה, אני שם לב לתמונה של מטוס גרמני מעל לונדון, ואז אני שם לב שהמטוס שצילם את התמונה עשה זאת פחות או יותר מעל הפאב שאני יושב בו. מה שנקרא היסטוריה 🙂

Bomber

בדרך חזרה, מגיעים לתחנה הסופית. יש תור למעליות לכיוון הרחוב. אני מחליט לעלות במדרגות החירום. big mistake. בדיעבד, אחרי כמה ימים, אני מגלה שלט שמזהיר מפני שימוש במדרגות החירום: "157 מדרגות…" "מחשש לסכנה בריאותית, מומלץ להשתמש בהם רק במקרי חירום". fucking 'ell! ספירלה של מדרגות תלולות מאוד, גובה של 5 קומות, חשבתי שאני מת! זוג רוסים, שחשב כמוני, שמדובר ברעיון טוב. החליט לעצור לנוח באמצע…

2 תגובות to “לונדון – יום שני”

  1. חבצואל היבוסי Says:

    זה בדיוק סוג הדברים שאתה צריך לכתוב- יש לך המון כשרון, אני נהנה מכל שורה (נשמע נרקומני משהו).

    לגבי עניין הרכבות – כמו הבריטים כך גם הגרמנים הכל מתקתק לפי השעון- זו בדיוק הסיבה שבארץ כל מי שחולם על טרנספר למעשה צריך קודם לדאוג שהרכבות יגיעו בזמן 🙂

  2. mymodemsux2 Says:

    אני מסמיק.

    חוצמזה, משפט חזק ביותר:
    "כל מי שחולם על טרנספר למעשה צריך קודם לדאוג שהרכבות יגיעו בזמן"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: